מפעל הפיס מכריז על חמשת המועמדים הסופיים של פרס ספיר לספרות לשנת 2024: "הרשימה הקצרה"

יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי ומנכ"ל מפעל הפיס, עו"ד בני דרייפוס הודיעו היום כי לאחר שהתארח בשנה שעברה באופקים מתוך הזדהות ותמיכה בתושבי הדרום, טקס פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024 יעלה השנה צפונה ויתארח בהיכל התרבות מעלות תרשיחא כחלק מהזדהות עם תושבי הצפון, ומתוך אמונה בכוחה של התרבות והאמנות לחזק ולרפא.

הטקס המיוחד בו ייבחר הזוכה הגדול, ייערך ב־28 בינואר 2025, במעלות תרשיחא, וישודר בקשת 12. עוד מכריז היום מפעל הפיס על חמשת המועמדים הסופיים של פרס ספיר לספרות לשנת 2024: "הרשימה הקצרה".

חמשת המועמדים הסופיים נבחרו על ידי חבר השופטים של הפרס, בראשות יו"ר ועדת השיפוט, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת אסתר חיות. 

פרס ספיר על שמו של פנחס ספיר נוסד בשנת 2000 והינו הנדיב, היוקרתי, המוערך והמפורסם בפרסי הספרות המחולקים בישראל זו השנה ה־24 על ידי מפעל הפיס. הפרס נוסד במטרה לעודד ספרות עברית איכותית ואת תרבות הקריאה בישראל, מתוך החשיבות הרבה שמפעל הפיס רואה בקידום הספרות הישראלית ובטיפוח סופרות וסופרי ישראל.

5 המועמדים הסופיים לפרס במסגרת "הרשימה הקצרה" הם:

• "הילד של לגיון הזרים" מאת: לאה איני (בהוצאת מודן)
• "סדר חדש" מאת: אבנר וישניצר (בהוצאת עברית)
• "הבית הכחול" מאת: דנה חפץ (בהוצאת פרדס)
• "שלושה ימים בקיץ" מאת: יוסי אבני לוי (בהוצאת כנרת זב"מ)
• "חביבה" מאת: נטלי מסיקה (בהוצאת פרדס)

חמשת הסופרים שספריהם נבחרו ל'רשימה הקצרה' יזכו למענק בסך 60 אלף ₪.

הזוכה הגדול בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024 יזכה למענק על סך 180 אלף ₪, וספרו יתורגם לשפה זרה על פי בחירתו, וכן יתורגם לשפה הערבית. בנוסף, ירכוש מפעל הפיס מהדורה בת 500 ספרים מספרי חמשת הסופרים שנבחרו במסגרת "הרשימה הקצרה" ובמסגרת "ספר הביכורים", ויעניק אותם כמתנה לספריות ציבוריות ברחבי הארץ.

סך כל סכומי הפרסים שיוענקו לזוכים בקטגוריות השונות עומד על 765 אלף ₪.

יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי: "דווקא בימים אלה חשוב להמשיך ולשמר את נכס צאן הברזל התרבותי גם בתחום הספרות בישראל - 'פרס ספיר לספרות', אשר הפך ברבות השנים למוסד יוקרתי ומוערך שזוכה לעניין רב, הן בקרב קהילת הספרות בישראל והן בקרב הציבור כולו. מטרתו של הפרס להוקיר את הספרות העברית כאבן יסוד בתרבות הישראלית ולהעניק לסופרי ישראל את הכבוד הראוי להם בציבור הישראלי.

השנה אנחנו מקיימים את טקס הענקת הפרס בסימן חיזוק יישובי הצפון, מתוך תקווה שהחיים באזור ישובו לשגרה הברוכה בהקדם, ויישובי הצפון יפרחו וילבלבו במהרה. מפעל הפיס ימשיך לפעול לקידום עולם התרבות בישראל ולהעלות על נס את תרומתם החשובה של הסופרות והסופרים בישראל לחברה".

ראש אגף התרבות של מפעל הפיס, דולין מלניק: "חמשת המועמדים הסופיים במסגרת 'הרשימה הקצרה' מציגים ספרים מצוינים, איכותיים ומעוררי מחשבה. הרשימה הקצרה משקפת את העושר והמגוון של הספרות הישראלית העכשווית, כאשר כל אחת מהיצירות מביאה קול ייחודי ומשמעותי לשיח התרבותי הישראלי. אנו גאים להמשיך ולתמוך ביוצרות וביוצרים ישראלים ולקדם את התרבות והיצירה המקומית, במיוחד בתקופה מאתגרת זו, ובכך גם לתמוך באחד מהעוגנים המרכזיים של עולם התרבות הישראלי. לקיום הטקס השנה בצפון, במעלות תרשיחא, יש משמעות חברתית עצומה, וזאת כאות הזדהות עם תושבי הצפון ומתוך אמונה עמוקה בכוחה המרפא של התרבות. מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תמשיך להשקיע משאבים בהנגשת ספרות ישראלית בעלת ערך לציבור, מתוך המחויבות המתמשכת של מפעל הפיס לקידום התרבות והספרות בישראל".

מנימוקי ועדת השיפוט "הרשימה הקצרה" / פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2024:

הילד של לגיון הזרים, מאת לאה איני

'הילד של לגיון הזרים' מאת לאה איני מספר את קורותיה של משפחה אחת, את מאבקה לקום מן האפר ולהתמודד עם קשיי היומיום. באמצעות התמקדות בדמותו של הילד בַּמשפחה מתבארים המחיר הכבד, הנפשי, שמצוקה כספית גובה, וכן השלכותיה הרחבות, לשנים קדימה. כל כמה שזהו ספר על משפחה אחת במדינת ישראל הצעירה, הוא מעלה שאלות עקרוניות על זרוּת וקרבה, ועל יכולתנו להבין את ילדותנו בזמן אמת ובדיעבד, ובהתאם לכך, גם להכיר באמת את בני משפחתנו. כשם שעֲבָרֵנו נגלֶה לנו לא אחת במקוטעין, בדרך מקרה, כך גם הרומן חושף את סודות המשפחה טיפין־טיפין ומזוויות שונות. הֲבָנַת העבר המשפחתי, שהוא שורש הקיום של כולנו, מתגלה כך כמסע בלשוּת, שלפיענוחו תורמות לא אחת דמויות שוליות לכאורה. זהו הישג ברור נוסף של הרומן: כתיבתו מיומנת ורגישה להפליא; ומבעד לפרטים ולקיטוע המכוּון היא מעמידה עולם שלם, חד־פעמי ומעורר הזדהות.

סדר חדש, מאת אבנר וישניצר

ספר יוצא דופן באיכותו. הישגו המרשים של אבנר וישניצר נטוע בידע העצום שלו המתחבר לאהבתו ולהבנתו את נפש האדם, וכך נוצרת מלאכת מחשבת ספרותית שהיא גם היסטורית וגם אנושית. הרומן רחב היריעה מתרחש באיסטנבול העות'מאנית בתחילת המאה ה־19, המתוארת להפליא, ועם זאת הדמויות אינן תלויות זמן או תקופה: הן אנושיות ונוגעות ללב, עמוקות ומפותחות, עוברות תהליך פנימי. עלי, חייל משוחרר מצבא הסולטן, מוצא עצמו אבוד וחסר כיוון בשובו לאיסטנבול מן הקרבות, ומנגד אסמה, בתו העקרה של הסולטן, מוצאת נחמה בתככים פוליטיים ובמאבק בעולם כוחני וגברי. העלילות המקבילות מתפתחות כסיפור מתח מורכב, רב תפניות והפתעות, שהסופר מוביל ביד מיומנת ובוטחת. הן הדמויות הראשיות והן דמויות המשנה משכנעות ותלת־ממדיות ומעוררות עניין ורגש, עם חולשותיהן, מצוקותיהן והדילמות שלהן. הרומן מפיח חיים באיסטנבול ואף ממחיש את תשוקת האיסלאם הסוּפי ליופי ולאהבה. אבנר וישניצר מצליח לשאוב מידע נדיר מבלי שזה ישתלט על הספר ויהפוך אותו ליצירה נוקשה ודידקטית, נהפוך הוא: 'סדר חדש' הוא יצירת ספרות הומניסטית עמוקה, פועמת וסוחפת, כתובה בתבונה ובאהבה, מיזוג מושלם של תחקיר עם הישג ספרותי־אמנותי נדיר.

הבית הכחול, מאת דנה חפץ

את הספר "הבית הכחול" כותבת דנה חפץ כלקסיקון. הטקסט פרגמנטרי, כתוב בתבנית חדשנית ונועזת כגון שיבוץ קטעים כמו אנציקלופדיים המתעדים הרס של אתרים לאורך ההיסטוריה. לדמויות לרוב אין שמות והבית הכחול שבו הן מתגוררות מכיל בתוכו את הכיליון. כשהקוראים פותחים את הקפלים של ההגדרות המנוכרות כביכול, מתגלות בתוכן אמיתות נוקבות וכואבות – על נטישה, על בדידות, על זקנה, על ילדות, על היעדר ועל מוות. מתבקש לראות בבית הכחול ובנחש שזחל בסופו, הקבלה לסיפור גן העדן והגירוש ממנו.

שלושה ימים בקיץ, מאת יוסי אבני-לוי

ברומן 'שלושה ימים בקיץ' מתחקה יוסי אבני־לוי אחר חידת השקט שלפני הסערה, אחר התנועה המפתיעה משגרה במרחב פסטורלי אל התרחשות היסטורית אלימה. כמו בציורו של הצייר הפלמי פיטר ברויגל האב "נוף עם נפילת איקרוס", כך גם ביישוב הליטאי המתואר ברומן, החיים שוטפים בנחת על אהבותיהם, מצוקותיהם וענייניהם הגדולים־הקטנים, אדישים לדרמה הגדולה שתשנה את חייהם. אבני הצליח להאיר פרשייה מן השואה באופן פורץ דרך, המתרחק ביודעין מן הנתיב המרכזי של הסיפורת הענפה בנושא. במפתיע, סגנון הכתיבה מעין-אגדי ודמויות היהודים אינן במרכז: ההיסטוריה הופכת כך על־זמנית, והעל־זמני והאגדי – להיסטורי. במבט רענן וקשוב לדקויות מתאר אבני מיקרוקוסמוס אנושי שהוא משל על היעדר אנושיות בצד אנושיות לשמה. על אף מורכבות הנושא מצליחה כתיבתו של אבני לנוע תדיר מן המבע בפרוזה אל השירי ולהמריא מן הכאב אל היופי הצרוף.

חביבה, מאת נטלי מסיקה

החוויה של קריאת ספר יכולה להסתכם במסקנה שהוא מעניין, מרתק, מרשים, כתוב היטב. אך רק לעתים רחוקות הספר שקראנו מרגש אותנו. כזה הוא הספר "חביבה". הספר מציג בפנינו דמות של זמרת יהודייה תוניסאית, שכונתה "חביבה". דמות מרתקת, רוח חופשית שבועטת בכל המוסכמות, אפילו במושגים של ימינו, ודאי במושגים של תוניס מלפני מאה שנה. הספר בנוי מפיסות דוקומנטריות פרי מחקר מעמיק. אך ליבת הספר בנויה מדיאלוגים מדומיינים של המחברת עם חביבה, וכן ממונולוגים מדומיינים של דמויות מפתח בסיפור חייה. המונולוגים והדיאלוגים המרהיבים הללו מלאי פיוט ותובנות ספרותיות מעוררות השראה. למשל, הקטע שבו המחברת משתפת את הקורא בקוצר ידה: "אפשר לכתוב מים? ורוח מלהיטה שצולפת בפּנים ובאוזניים? וחול? אפשר לכתוב את תנועת החול המחלחל בין אצבעות הידיים? והאש?... ועכשיו אני תוהה מה נעשה עם פיגומי העלילה המעורערים האלה, עם יריעת הסיפור שכולו חורים־חורים". המענה לתהיות אלה מופיע בהמשך מפי אחת הדמויות: "לא הכל צריכים לספר. כמו ברקמת תחרה, החורים הם שנותנים את הצורה, את כל היופי של העבודה... אכן, החורים לא פחות חשובים מהחוט הרוקם את העלילה". נפלא.