מדינת ישראל ומפעל הפיס לאורך השנים

מפעל הפיס 1949 - 1959

הרעיון לגייס הון מרצון מהציבור על ידי מפעל הגרלות נהגה על ידי ראש העיר תל אביב ישראל רוקח בשנת 1949.
רעיונו של רוקח הפך למפעל הגרלות לאומי, שאושר על ידי ממשלת ישראל בראשות בן גוריון כאמצעי להקמת בתי חולים בערי ישראל.

ד"ר מיכאל לנדאו, התמנה ליו"ר הראשון של המפעל וכיהן בתפקיד כ-20 שנים בהם הטביע את חותמו על אופי המפעל ועל דרכו בהמשך.

מפעל הפיס הוקם כחברה פרטית בבעלות הרשויות המקומיות. עובדה זו הקנתה לו מידה של עצמאות ביחס למשרדי הממשלה, בהחלטות לגבי השקעותיו, ואיפשרה לו להעביר את כל רווחיו לידי הרשויות המקומיות.

ההגרלה הראשונה נערכה ב-16/10/1951.
בשנים הראשונות הופצו אחת לחודש 120,000 כרטיסי פיס במחיר של לירה אחת, כאשר הפרס הגדול היה 1,000 ל"י.

רווחי ההגרלות הופנו תחילה ליעד המוצהר - הקמת בתי חולים ברשויות המקומיות, בית החולים הראשון שנבנה מרווחי המפעל היה "הקריה" בתל אביב (לימים שונה שמו ל-איכילוב).

באותה עת הייתה המדינה "זרועה" מחנות עולים ומעברות. ומצוקת האשפוז הייתה קשה. לשם כך יצר מפעל הפיס קרן מיוחדת לטובת העניין, בשיתוף משרד הבריאות. כך החלה, למשל, בניית בית חולים בבאר שבע. בנוסף, החל המפעל לפרוס רשת מרפאות וחדרי חולים ברחבי הארץ.

במקביל להעדר תשיתיות מספקות בתחום הבריאות בלט בארץ באותה תקופה העדר התשתיות בתחום החינוך, והרשויות המקומיות שיוועו לעזרה. חוק חינוך חובה (8 שנות לימוד) שחוקק ב-1949 וחוק השבות מ-1950 הגדילו את מספרי התלמידים והדגישו את המחסור בתשתיות חינוך במדינה בה הונהג באותה עת משטר צנע.

ד"ר לנדאו שאף כי המפעל יקדם מטרות חשובות נוספות, אולם על פי חוק "סומנו" כספי הפיס לצורך הענקת מענקים להקמת בתי חולים עירוניים בלבד. ראשי המפעל הצליחו להגמיש את הכללים בעזרת פניה לבית משפט, שאישר להרחיב את הסיוע, בצורה של מתן הלוואות, שלכאורה אינן מענק, לפרוייקטים שונים. כך, בעזרת מתן הלוואות שאינן צמודות, בריבית נמוכה, פרוסות על פני מספר שנים רב, יכלו אנשי מפעל הפיס וראשי השלטון המקומי להתחיל בשנת 1955 להשקיע בתשתיות בתחום החינוך.

בין השנים 1955 ל-1957 הצליח המפעל להקים 1405 כיתות לימוד חדשות ב- 94 יישובים ברחבי הארץ, ואיפשר למדינה להיערך בייתר יעילות ונוחות לקליטת מאות אלפי הילדים, שהגיעו לארץ בשנות ה- 50 ולאחר מכן.

כבר בשנת 1957 החליטה הנהלת מפעל הפיס, בראשות ד"ר לנדאו לתמוך גם בהקמת בתי ספר על יסודיים.
לימים התברר כי החלטה זו של מפעל הפיס לממן בניית מוסדות חינוך, שינתה במהלך עשרות השנים הבאות את כל מערכת החינוך במדינת ישראל והצעידה אותה שנות אור קדימה. כך החל המפעל לתמוך בהקמת בתי ספר תיכוניים עיוניים ומקצועיים, דבר שאז עוד לא היה מחוייב על פי חוק, ונחשב למותרות.

בסוף העשור החליטו ראשי המפעל להפנות רווחי קרן צמודה, שהוקמה לכיסוי סיכונים ביחסי מפעל הפיס עם סוכני המכירות, לפרסי מחקר באמצעות המוסדות להשכלה גבוהה. הקצאת כספים למלגות מחקר, ועידוד מדענים על ידי מתן פרסים התווספו מאז לפעילויות המפעל, ברציפות עד ימינו.

שני אירועים בשנת 1959 סימנו את העתיד לבא בעשור הבא, הן מבחינת המדינה והן מבחינת כיווני הפעולה של מפעל הפיס:

• בתחילת השנה הכריז שר האוצר על ביטול משטר הצנע.
• במדינה החלו לבלוט הפערים בין בעלי היכולת הכלכלית לבין מיעוטי היכולת. במחצית השנה התרחשו מהומות ואדי סאליב, שהיו ביטוי ראשון להתמרמרות שכבת העולים החדשים, יוצאי עדות המזרח, בשל מצבם הסוציו אקונומי הנמוך.

מאידך - יציאה לדרך כלכלית חדשה ומגיסא - הדגשת אי השוויון שחשו בעיקר העולים מארצות ערב.

מפעל הפיס 1960 - 1969

בשנת 1960 החל מפעל הפיס, בנוסף לפרסי מחקר, להעניק מלגות לסטודנטים לקראת תואר שני או שלישי, ולחוקרים דוקטורנטים הנמשכת עד היום.

המדינה המשיכה בשנות ה-60 ליזום מבצעי עליה. בין השנים 1964-1962 הועלו ארצה כ-180,000 יהודים מצפון אפריקה, ביחוד ממרוקו. במקביל הופנו משאבים רבים להעצמת הצבא ולמפעלי בניה גדולים - המוביל הארצי, נמל אשדוד, מפעלי ים המלח, הערים החדשות ערד וכרמיאל.

בהקמת תשתיות החינוך סמכה המדינה ידה על הפיס. ואכן, בשנת 1962-1 השקיע מפעל הפיס בחינוך במשך שנה אחת סכום הגדול ממה שהקציבו לכך משרדי החינוך והשיכון גם יחד, ולאורך כל עשור בנה כיתות לימוד בקצב מוגבר.

בנוסף המשיך המפעל להקים מרפאות וחדרי חולים ברחבי הארץ.

בתחילת שנות ה-60 החל מפעל הפיס לקדם גם את תחום החינוך הבלתי פורמלי על ידי הקמת בתי נוער ברחבי הארץ ו-177 בתי נוער הוקמו עד לסוף העשור.

תחילת שנות ה-60 מדינת ישראל החלה לפתח יחסים עם המדינות המתפתחות באסיה ובאפריקה, בהנהגת שרת החוץ גולדה מאיר, וממשיכה בתפקיד - אבא אבן. לבקשת ראשי המדינה, מפעל הפיס הקים בהתנדבות מפעלי הגרלות דומים בארצות העולם השלישי, והדריך את האחראים על ההגרלות במדינות אלה.

המדינה הראשונה לה סייע המפעל הייתה סיירה לאונה, בשנת 1961, ואחריה הגיעו קאמרון טנזניה, קניה, טוגו, דהומיי, וולטה עלית, חוף השנהב, קפריסין ועוד. רווחי ההגרלות בארצות אלה שימשו מנוף להעלאת רמת החיים של תושביהן.

בשנת 1962 הכריז שר האוצר לוי אשכול על מדיניות כלכלית חדשה, שבמרכזה פיחות גדול, שהביא למיתון ואבטלה שהלכו וגברו, והגיעו לשיאם בשנת 1966. כתוצאה מכך גברה הירידה מהארץ ובשנת 1966 מספר היורדים מישראל היה גדול ממספר אלו שעלו אליה.

דווקא בזמנים קשים אלה נטל מפעל הפיס על עצמו תוכנית חומש לבקשת שרי האוצר והחינוך: שותפות להקמת בתי ספר בישובי עולים ואזורי פיתוח.

תוצאות מלחמת ששת הימים בשנת 1967 הביאו למפנה כלכלי במדינה והמשק הישראלי יצא מהמיתון.

ב-1968 החליטה הכנסת ליישם את תכנית שר החינוך זלמן ארן לרפורמה בחינוך, שעיקרה הקמת חטיבות ביניים בהן יושם דגש על אינטגרציה - במטרה להפחתת הפערים שהיו קיימים בין ילדי ישראל מאוכלוסיות שונות ברמת ההשכלה ובסיכויים להשתלב בחברה ובמשק מתקדם. בהתאם לכך הוארכה תקופת הלימוד על פי חוק חינוך חובה, עד כתה ט', ובשלב מאוחר יותר - עד כתה י'.

האינטגרציה בחינוך התאפשרה בזכות הסיוע המאסיבי של מפעל הפיס למערכת החינוך, בהקמת עשרות בתי ספר חדשים ומאות כיתות לימוד מדי שנה.

המאמצים החינוכיים הניבו פירות שעיקרם עליית רמת ההשכלה של ילידי אסיה-אפריקה, התמעטות חסרי ההשכלה היסודית ב-26% וריבוי מסיימי 12-9 שנות לימוד בקרב ילידי אסיה-אפריקה ב-27.5%.

בשנת 1968 החל גל עליה נוסף, בעיקר מארצות הברית- בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים, ומברית המועצות- בעקבות לחצי ארה"ב על השלטון הקומוניסטי. מלחמת ההתשה על גבול התעלה ובגבולנו עם סוריה התחוללה במשך שנים, צרכי הביטחון של המדינה לא קטנו, ונמשך המחסור בתקציבים לחינוך, רווחה ובריאות.

מפעל הפיס 1970 - 1979

בין השנים 1968 ל-1972 עלו ארצה 160,000 עולים, רובם מברית המועצות ומארצות הברית.

שוב חסרו כיתות במוסדות החינוך. במפעל הפיס נערכו לפתור את הבעיה, ובשנת 1973 הקים מפעל הפיס 1312 כיתות לימוד.

"המעשה הגדול והאמיתי של המפעל, שבלעדיו לא ניתן היה להעלות על הדעת רמת שירותים גבוהה, בעיקר בתחומי החינוך והבריאות בכל אזורי הארץ, זוכה לתשומת לב מועטת ורבים אף אינם יודעים עליו ועל היקפו", ציין יגאל אלון, שר החינוך והתרבות באותה תקופה.

תקופת סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 התאפיינה בפעילות כלכלית עניפה, פרי תוצאות מלחמת ששת הימים, שיצרה "מתעשרים חדשים" מצד אחד, וחידדה את ההבדל בין "ישראל הראשונה" ל"ישראל השניה" מצד שני.

בחודש מאי 1971 פרצו הפגנות סוערות של תנועת "הפנתרים השחורים" - קבוצת צעירים משכונת מוסררה שבירושלים אשר צמחה על רקע תחושת הקיפוח והאפליה של בני עדות המזרח מאז קום המדינה.

המודעות הציבורית לנושאים חברתיים בישראל גברה מאוד בעקבות פעולות הפנתרים השחורים והנושאים אותם העלו התנועה ופעיליה נכנסו לסדר היום של מדינת ישראל.

מפעל הפיס המשיך לפעול לצמצום פערים בחברה על ידי השתתפות בהקמת בתי הספר לחניכים עפ"י תכנית משותפת עם משרד העבודה, מימון בניית מעונות יום שהוקמו ע"י הרשויות המקומיות בשיתוף עם משרד העבודה ומשרד הסעד, ומפת"נים (מוסדות תעסוקה לנוער) ומע"שים (מפעלי עיסוק ושיקום למוגבלים).

"אני זוכר היטב את תחילתו המזערה של המפעל, וכשאנו באים היום לעשות חשבונות של המפעל הרי מתברר שהתקוות שתלינו בו כשהוקם התגשמו. המפעל סייע לבנייתם של בתי ספר, מועדונים ובתי חולים ושרת את הצרכים הסוציאליים של המדינה והחברה במידה רבה, מעבר למה שהתקציב המוגבל שלנו היה יכול לעשות זאת", ציין פנחס ספיר, שר האוצר בשנים 1974-1963.

בשנת 1973 התרחשה מלחמת יום הכיפורים שזיעזעה את מדינת ישראל והיוותה גורם מרכזי לשינוי היסודי שיחול בהמשך בחברה הישראלית ובערכים המובילים במדינה.

בשנת 1976 יזם מפעל הפיס הקמה של 25 אולמות התעמלות בבתי ספר באיזורי פיתוח ומצוקה ברחבי הארץ, כחלק מהמאמץ לקדם אוכלוסיות חלשות במדינה.

שנה לאחר מכן חלה רעידת אדמה במישור הפוליטי - הסתיימה ההגמוניה של מפא"י ההיסטורית וממשיכתה תנועת העבודה. לשלטון עלה הליכוד, בעל האוריינטציה הקפיטליסטית בתחום הכלכלה. בנוסף על קולות מאוכזבי מפלגת העבודה זכה הליכוד, מצד אחד, בקולות בני עדות המזרח שחשו קיפוח במשך השנים, ומצד שני- בקולות המאמינים ב"כלכלה חופשית" המבוססת על הרעיון הקפיטליסטי.

פיגועי הטרור נמשכו. הפיגועים החלו כבר בשנת 1974, אחרי מלחמת יום הכיפורים, והתאפיינו בחדירות מחבלים ובירי קטיושת על ישובי גבול הצפון. דירקטוריון מפעל הפיס נענה לבקשה דחופה של הרשויות המקומיות בקו העימות, והיפנה תקציבים להסבת מקלטים באזורי העימות לשימוש רב תכליתי. המקלטים שהוסבו הפכו למועדונים שכונתיים, שהעשירו את פעילות החינוך הבלתי פורמלי בשגרה, והיו מתוחזקים ומוכנים בכל רגע לתפקידם בשעת חרום.

העשור הסתיים בתקווה גדולה שהביא חוזה השלום שנחתם עם מצרים ולצד התקווה - חששות גדולים לגבי העתיד בעקבות אבדן שליטה של הממשלה בכלכלה עם הגעה לאינפלציה של 116%.

מפעל הפיס 1980- 1989

בתחילת שנות ה- 80 נמשכו פיגועי הטרור וירי הטילים לעבר ישובי גבול הצפון. מפעל הפיס המשיך בהסבת מקלטים. 1700 מקלטים ביישובי קו העימות ניצלו מסכנת אי שמישות בטחונית בעת צרה, והפכו למרכזי תרבות, הדרכה והעשרה בעת רגיעה.

בשנת 1982 יצאה ישראל למבצע "שלום הגליל" שמטרתו הייתה הפסקת איום הטילים מגבול לבנון. המבצע הפך למלחמה שהתארכה, ויצרה עוד סדק בתחושת הקולקטיביזם הישראלית. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הופעל צה"ל על ידי ממשלת ישראל במלחמה שנתפסה בקרב חלק מהציבור כ"מלחמת יש ברירה" ופעולות הממשלה לוו במחלוקת עמוקה בציבור הישראלי.

בחזית הכלכלית המשיכה האינפלציה לדהור, מלובה בכלכלת בחירות בלתי מרוסנת, כשברקע פרשת מניות הבנקים. בתקופה זו התרכז מפעל הפיס, בין היתר, בבניית מעונות יום, שאיפשרו לנשים לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת הבית. 44 מעונות יום הוקמו בעשור זה.

בנוסף החל המפעל בשנת 1983 לבנות ברחבי הארץ מרכזי פיס קהילתיים, הכוללים אולם ספורט מרווח ומצוייד וחדרי חוגים לרווחת הקהילה.

בשנת 1984 הגיעה האינפלציה ל-400%. למרות מציאות כלכלית בה היה קשה עד בלתי אפשרי לתפקד בשוק ההון המשיך מפעל הפיס לנווט את דרכו בזהירות ואחריות. בשנה זו, 1984, בנה המפעל 32 גני ילדים, 123 בתי ספר, 2 מוסדות להכשרה מקצועית (להסבת מובטלים ועולים חדשים), 8 מרכזי פיס קהילתיים, 32 מרפאות ומרכזי בריאות, ועוד. באותה שנה הורכבה ממשלת אחדות לאומית, שהצליחה להפעיל תכנית לדיכוי האינפלציה.

ב- 02/07/85 נפתח מרכז הקניות הראשון בארץ, שחיקה את דגם ה"מול" - מרכזי הקניות הגדולים בארצות הברית. בישראל הוטבע לו השם "קניון". קניון איילון ברמת גן פתח את שעריו, ורבבות אנשים הסתערו עליהם בשבועות הראשונים לפתיחתו וקנו מכל הבא ליד.
היה זה ביטוי סמלי לכך שתרבות הצריכה, אחד מסממני הכלכלה החופשית, הפכה לנחלת ההמונים. החומרנות האינדיבידואליסטית החלה להיהפך מכינוי גנאי למדד סטטוס חברתי.

בשלהי שנות השמונים חלה התקדמות בניהול הכלכלה הישראלית על פי רעיון "המשק החופשי". מעורבות הממשלה בכלכלה קטנה, הריכוזיות במשק צומצמה ומגמות הפרטה של חברות ומפעלים ממשלתיים החלו לצבור תאוצה. במקביל התחזקו גם סממנים נוספים המאפיינים כלכלת שוק: הערבות הסוציאלית, והסובדסידיה הממשלתית הלכו וירדו ופיטורים בשם היעילות הכלכלית הלכו וגדלו.

מפעל הפיס החל ב-1988 לבנות מועדוני פיס לקשישים ומועדוני פיס לרווחת הקהילה.

בשנת 1989 קבל מפעל הפיס עוד החלטה אסטרטגית, שנובעת מההכרה כי המשאב החשוב ביותר של המדינה הוא "ההון האנושי". המפעל רתם עצמו לציוד כל בתי הספר בארץ במחשבים, והניע את משרד החינוך ליצור השתלמויות מורים בהתאם, ולפתח תוכניות לימוד שתנצלנה מחשבים אלה.

לרבים מבתי האב בישראל לא הייתה יכולת לרכוש מחשב אישי, וחלק גדול מבני הנוער, בייחוד בפריפריה, נחשפו לעולם הטכנולוגי החדש רק בין כותלי בית הספר. המחשבים היוו מצד אחד כלי חדשני ללימוד המקצועות המסורתים, ומצד שני היתהוו סביבם מגמות טכנולוגיות שלא היו קיימות עד אז, כתיכנות ורובוטיקה. רבים מדור ההייטק של ימינו התחילו את צעדיהם הראשונים בהחשפות לעולם התקשוב מול מחשבים אלה, בשלהי שנות ה- 80.

מפעל הפיס 1990- 1999

בשלהי שנות ה- 80 הכירה ישראל בעובדה כי נגע הסמים הפך לבעייה ברמה לאומית, שהתעצמה לאחר מלחמת של"ג, כשרבו הברחות סמים מגבולות לבנון ומצרים. הוקמה הרשות הלאומית למלחמה בסמים, מכוח "חוק הרשות למלחמה בסמים, התשמ"ח – 1988".

לפי הערכות הרשות הלאומית למלחמה בסמים היו בישראל בתחילת 1990 כ-200,000 משתמשים בסמים לא חוקיים, מתוכם 45,000 מכורים. מפעל הפיס החליט להרתם למשימת המלחמה בנגע הסמים. פעולתו החלה ב- 1990 בסיוע לעמותת "בית אור אביבה" בהקמת כפרים לטיפול בנפגעי סמים במטה יהודה, סמוך לבית שמש, ובאילנות שבשרון. בהמשך נבנה הכפר "מלכישוע" בגלבוע.

במהלך שנת 1990 הגיעו לישראל כ- 200 אלף עולים, רובם מברית המועצות. המדינה התמודדה עם קליטת גל עליה עצום, שכמותו לא ידעה מאז 1951.

ספיח לגל עליה זה היה התגברות נגע הסמים והתפתחות נגע ההתמכרות לאלכוהול. מפעל הפיס החל להשקיע במרכזי "חוסן" לטיפול ומניעת השימוש בסמים ובאלכוהול, ובתחנות גמילה ביישובים שונים. אלפי נגמלים הצליחו לחזור לחיים נורמטיביים ועשרות אלפים נוספים הצליחו לא ליפול לזרועות הסם, בעזרת הפעילות שנעשית במתקנים שהקים המפעל.

במהלך כל שנות ה- 90 נמשך גל העליה לישראל. כמליון עולים הגיעו ארצה, רובם מברית המועצות. קידום ילדיהם באמצעות הצטיינות בלימודים הייתה קו בולט בדפוס התנהגותם.

מפעל הפיס המשיך בהקמת בתי ספר וקריות חינוך, בהתאם לבקשת הרשויות המקומיות. כמו כן, המשיך המפעל בהענקת מחשבים למערכת החינוך. עד לשלהי שנות ה- 90 היה מפעל הפיס הגורם היחידי שהעניק מחשבים לבתי הספר.

נאמן להחלטתו להשקיע בהון האנושי, יזם מפעל הפיס בעשור זה את פרוייקט "אשכולות פיס" - הקמת מבנים משוכללים, מתוכננים ומצויידים במיוחד להעמקת החינוך בתחומי המדע, הטכנולוגיה והאמנות. פרוייקט "אשכולות פיס" הוא ראשון מסוגו בעולם. הוא הפך על פיו את החינוך לאמנות ולמדעים בישראל והכשיר את הנוער הישראלי לכניסה לשנות האלפיים.

תלמידים מכל שכבות האוכלוסיה נהנו מהיכולת ללמוד בסביבת מעבדה מודרנית, המאובזרת בכל הציוד הנלווה הנדרש, את מקצועות המחשוב, התקשוב, הרובוטיקה, הטכנולוגיה, התקשורת האלקטרונית, המחקר והמדע. בוגרים מוכשרים השתלבו ביחידות עתירות טכנולוגיה בצה"ל, ולאחר מכן בתעשיית ההייטק המתפתחת של מדינת ישראל.

בשנות ה-90 חווה הציבור בישראל עליות ומורדות חדות מבחינה בטחונית, פוליטית וחברתית, החל במלחמת המפרץ, עבור בהסכמי אוסלו, העמקת הפילוג בעם, גלי הטרור, הסכם שלום עם ירדן, רצח ראש הממשלה ומבצעים נרחבים נגד ארגוני המחבלים בלבנון, ובראשם החיזבאללה.

זהו גם העשור בו הואצו כיווני ההתפתחות המושפעים מהחשיבה הקפיטליסטית והדמוקרטית המערבית: במחצית הראשונה של שנות ה- 90 זינקה רמת החיים הממוצעת בישראל. הצריכה הפרטית לנפש גדלה באותה תקופה בכ- 25%, וכללה לצד קניות של מוצרים ברי קימא גם עליה משמעותית בצריכת מוצרי תרבות ופנאי.

במקביל הוקטנו הוצאות הממשלה לצרכי רווחת הציבור, וגדלו החורים ברשת הביטחון הסוציאלי שהייתה המדינה מוכנה לספק לאזרחיה. הועמקו הפערים בין עניים ועשירים במדינה.

צרכי הקהילות ברשויות המקומיות התרחבו גם בהבט של התמיכה הסוציאלית בחלק מהתושבים, וגם בהבט של דפוסי הפעילות של האוכלוסיה בשעות הפנאי.

בתחום הסיוע הרפואי העמיק מפעל הפיס בבניית תחנות לבריאות המשפחה, והחל בבניית תחנות לבריאות השן.

בתחום תרבות הפנאי יזם המפעל, החל משנת 1998, הקמת כותרי פיס- ספריות ציבוריות המתאימות לעידן הטכנולוגיה והמידע.

כמו בכל מיזם חדש של מפעל הפיס, גם לצורך הקמת כותרי פיס הוקמה ועדת היגוי, בהשתתפות ספרנים, אדריכלים ואנשי ציבור, בראשות ויקטור בן-נעים, מנהל המחלקה לספריות במשרד החינוך התרבות והספורט.

"הספרייה הציבורית היא מוסד לפעילות אוריינית, המכיל מאגרי תרבות וידע, ומציע שירות ביחס אליהם לכל דורש. בחברה המערבית הספרייה הציבורית אוצרת את הזיכרון הקולקטיבי של התרבות האנושית, ובאמצעותה מחשבת האדם, רעיונותיו ופרי דמיונו היוצר הופכים לנחלת הכלל. הספרייה הציבורית פועלת בתחומי החינוך, התרבות, הפנאי, המידע והחברה. היא מהווה ביטוי של נאורות, דמוקרטיה ופלורליזם". כך נכתב במבוא לחוברת הנחיות תכנון כותרי פיס, פרי עבודת צוות ההיגוי שהקים מפעל הפיס.

באותה שנה, 1988, קשוב לרחשי תרבות הפנאי המתפתחת התחיל מפעל הפיס במימון הקמת אולמות מופעים, מוזיאונים וגלריות ומרכזי מוסיקה.

שנה לאחר מכן החל, לרווחת הקהילה, בקרוי והארת מגרשי כדורסל דבר המאפשר להשתמש במגרשים גם בשמש קופחת וגם ביום סגריר.

מפעל הפיס 2000- 2010

בעשור הראשון של שנות האלפיים חוותה החברה הישראלית העצמה של ההתרחשויות ומגמות ההתפתחות שחלו בעשור האחרון של המאה העשרים: מצד אחד - אירועים בטחוניים בקצב מסחרר- יציאה מלבנון, אינתיפאדת אל אקצה, פיגועים, קסאמים, חומת מגן, ההינתקות מעזה, מלחמת לבנון השניה ומבצע "עופרת יצוקה". ומצד שני - התחזקות הכלכלה החופשית, פריצת תעשיות ההיי טק קדימה, והמשך עלייה ברמת החיים, שחלק מביטוייה הם הגברת הצריכה הפרטית למוצרי תרבות והעשרת רוח האדם.

כמוצר לוואי, הנגזר מהמשך שינוי הערכים בחברה הישראלית, נשברו שיאים באבטלה- תוצאת ה"כלכלה היעילה" בה נמדד הכל בכסף, והועמקו פערים בחברה הישראלית.

בחודש מרץ 2003 נספרו בישראל שלוש מאות אלף מובטלים. המדינה דורגה במקום שני במדינות המערב בשעורי האבטלה. באווירה חברתית זו המשיך מפעל הפיס לתפקד במישורים שנטל על עצמו.

בתחילת שנות ה-2000 נשא פרי מאמץ של מפעל הפיס למצא שיטה להקצאת המשאבים בצורה הוגנת, שתהייה מקובלת על כל הרשויות המקומיות. נוסחה מתמטית שפותחה ושופרה בראשות פרופ' יצחק סוארי, מומחה לבנקאות וכלכלה, איפשרה הקצאת משאבים על פי "מורה דרך" - אמת מידה סטטיסטית שמביאה בחשבון את הצורך באפלייה מתקנת בחלוקת המשאבים. נוסחה זו משכללת את גודל האוכלוסיה בישוב, דירוגו החברתי כלכלי ומידת המרחק שלו ממרכז הארץ. המפעל אימץ את "מורה הדרך" שפותח. בכך זכו ישובי פריפריה רבים, מכל מגזרי האוכלוסיה, לתגבור משמעותי בתמיכה שקיבלו מצד המפעל.

יוזמה חדשה בתחום הסוציאלי הייתה הקמת בתי חולים לקשישים - מרכזי פיס סעודיים - בפריפריה. שלשה מרכזים שהוקמו עד כה בשלומי, בית שאן ונתיבות נותנים מענה למצוקה הכלכלית הכרוכה באישפוז קשישים, ובד בבד מספקים תעסוקה בצורה ישירה ועקיפה למאות מתושבי סביבת בתי החולים.

יוזמה נוספת היא פיתוח מודל של מועדון פיס לילד ולמשפחה, שמטרתו להוות מרכז לתמיכה במשפחות שילדיהן נמצאים בסכנת הידרדרות.

על התפר שבין תחומי הרווחה ותרבות הפנאי נולדה במפעל הפיס יוזמת "פיס ירוק" - הקמת גינות ופארקים ברשויות המקומיות לרווחת הציבור. מאות פינות חמד ופארקים בגדלים שונים הוקמו בעשור האחרון, ומשמשים את תושבי המדינה.

בתחום התמיכה בתרבות ואמנות חולל מפעל הפיס בשנות האלפיים שינויים ברמה לאומית.

בשנת 2001 הקים המפעל את מועצת הפיס לתרבות ואמנות, שעוסקת בקידום האמנויות השונות במגוון רחב של צורות, החל בעידוד פסטיבלים, תערוכות, סיוע ליוצרים בפריפריה, חינוך לצריכת תרבות, סיוע ליוצרים עצמאיים מקוריים ופיתוח מודעות בני הנוער ויכולותיהם בתחומים אלה.

המפעל העמיק את מעורבותו בבניית מבני תרבות בתחומי האמנות הפלסטית, המוסיקה ואמנויות הבמה. חלק מהמבנים הם המובילים בישראל בתחומם, החל במשכן החדש של תיאטרון הקאמרי בתל אביב, עבור היכלי התרבות בפתח תקווה, בחוף הכרמל, מודיעין, קרית מוצקין, אריאל ומעלות תרשיחא ומשכן הפיס לאומנויות הבמה בבאר שבע, הקונסרבטוריון בעפולה ובנייני המדיטק המרשימים בחולון ובנהריה והיכל "פיס ארנה" בירושלים, קופלקס קונגרסים שבמרכזו אולם רב תכליתי למופעים וספורט.

החל משנת 2006 התחיל מפעל הפיס להעניק מלגות לימוד להשכלה גבוהה לאלפי חיילים משוחררים - יוצאי יחידות קרביות ותומכי לחימה. בהמשך התרחב הפרויקט וכיום הוא מקיף את החברה הישראלית כולה, על כל גווניה לחלקיה. אלפי סטודנטים ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים , עולים וילדי הארץ לומדים לתואר ראשון במימון מפעל הפיס והחברה הישראלית יוצאת נשכרת הן בזכות שעות ההתנדבות שהסטודנטים מחזירים בהתנדבות בקהילה והן בשל התרחבות ההשכלה הגבוהה בקרב מעגלים גדלים והולכים באוכלוסיה. בכך הצטרף למאמצים לגמול לאלו שמוכנים לתרום למדינה בשרות צבאי משמעותי, גם בעידן בו הרבה נמדד בפרמטר התועלת האישית ולא במונחי התועלת לכלל.

בעשור זה החל המפעל להשתלב גם במאמצים הגלובליים לשמירה על איכות הסביבה. בשנת 2007 נחנך בירושלים בית ספר ראשון שנבנה על פי תקנים אלה.

המפעל יזם ועדת מומחים, בראשות פרופ' מאיר יצחק, סאקיס מאוניברסיטת באר שבע, לפיתוח תקנים מחייבים ל"תכנון ובנייה ירוקה" של מוסדות ציבור. העבודה הועברה למכון התקנים הישראלי. החל משנת 2010 מפעל הפיס איפשר לרשויות המקומיות תוספת הנדסית לבנייה ירוקה במסגרת מענקי הפיס להקמת מבנה ידידותי לסביבה בגובה של עד 10% מהמענק.

מאמצי המלחמה בסמים הניבו בתחילת 2007 את הנחת אבן הפינה לכפר טיפולי חדש "רוח המדבר" ברמת הנגב, אשר נחנך בחודש נובמבר 2010.

מפעל הפיס – 2011 ואילך

מפעל הפיס המשיך בהקמת מיזמים למען הקהילה, שהבולטים שלהם היו:

הקמת מרכז פיס לגיל הרך, במסגרת הפרויקט הלאומי "התחלה טובה"
מרכז פיס לגיל הרך  מיועד לכלול שירותים לילדים בגיל הרך ומשפחותיהם בתחומי האיתור והמניעה, בתחום ההתפתחותי, בתחום ההעשרה ובתחום הטיפול הרגשי והטיפול במשפחה. מטרתם העיקרית של המרכזים לגיל הרך היא לרכז ולאגם את הטיפול בילדים ומשפחות בגיל הרך, כדי להגדיל את הנגישות של השירות למשפחות ולהבטיח צריכת שירותים, העולה בקנה אחד עם הצרכים שמתגלים.

הפרויקט  הינו פרי פיתוח מקומי וכולל שירותים הניתנים על ידי מספר רב של משרדי ממשלה,  שבמסגרתו יבואו לידי ביטוי הסטנדרטים ואיכויות הטיפול הנדרשות על ידי כל אחד מהמשרדים בתחומו.  המשמעות היא פיתוח דגם של שירות בין משרדי, הפועל בהתאם לתקנים מקצועיים ותקני איכות מקובלים, כפי שנקבע בוועדה הבין-משרדית של התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. הפרויקט ילווה ע"י צוות היחידה לגיל הרך בג'וינט ישראל. 

מרכז גיל רך יכלול שלושה סוגי שירותים:

• איתור בין תחומי/מקצועי.
• טיפול התפתחותי ורגשי לילדים.
• עבודה עם הורים על פני רצף (החל בתוכניות קבוצתיות המיועדות להורים וילדים, עם תחילת התפתחות מצבי הסיכון וכלה בעבודה אינטנסיבית יותר ופרטנית).

מרכז לגיל הרך יכול לכלול פעילויות נוספות מעבר לשלוש פעילויות "הליבה", ביניהן מסגרת יומית, פעילויות העשרה, הדרכה להורים לילדים שאינם בסיכון וכד'.

מעבר למתן שירותים לאוכלוסייה למרכז גיל רך, קיימות שתי פונקציות נוספות:

• פונקציה של הדרכה ומרכז ידע על ילדים בגיל הרך בסיכון (או בגיל הרך בכלל) בקהילה.
• פונקציה של יצירת רצף טיפולי עבור הילדים והמשפחות.

הקמת אצטדיוני ספורט
מענקי מפעל הפיס ביעד זה מיועדים להקמת אצטדיון ספורט הכולל מגרש כדורגל, עם אפשרות לשילוב של ענף האתלטיקה הקלה: ריצות, קפיצות, זריקות וכד'.

חלק מהמגרשים מיועדים לליגות נוער ובוגרים, כולל ליגה לאומית, ליגת על ולמשחקים בינלאומיים.

הקמת בריכות שחייה
מענקי מפעל הפיס ביעד זה מיועדים להקמת בריכת שחייה אולימפית או חצי אולימפית.

הבריכה מוקמת במתחמים המשמשים לפעילויות ספורט ומטרתה לתת מענה לצרכי הקהילה ולצרכי הספורט.