איך הכל התחיל?

מרעיון לביצוע

הרעיון להקמת מפעל הגרלות נרקם במוחו של ישראל רוקח, ראש עירית תל-אביב מיד עם קום המדינה. היו אלה שנותיה הראשונות, הקשות, של מדינת ישראל. המדינה טרם התאוששה מהמלחמה הקשה לעצמאותה חמור במיוחד היה המצב בתל-אביב. רוקח מצא עצמו מתמודד עם עשרות אלפי עולים חדשים, רבים מהם חולים וקשישים, שהכפילו בתוך תקופה קצרה את אוכלוסיית העיר והפכו אותה לכרך ענק במושגי אותה תקופה. קשה במיוחד היה המצב בתחום האשפוז. בית החולים "הדסה", המוסד הרפואי הרציני היחיד בעיר, כרע תחת העומס. הוא התאים לתל-אביב הקטנה של שנות השלושים, ולא לרבע מיליון בני אדם.

לרוקח היה רעיון: לייסד מפעל הגרלות עירוני, שהכנסותיו יוקדשו להקמת מוסדות בריאות, סעד, חינוך ותרבות? רוקח שמע על הצלחתו של מפעל כזה בשוויץ. הוא שלח את בן-ציון ארגוב, גזבר העירייה, שהכין דו"ח מפורט על מפעל ההגרלות השוויצרי. אבל עברו עוד שנתיים ארוכות עד שב-26 באוגוסט 1951 אישרה הממשלה את רישום "מפעל הפיס" אצל רשם החברות.

אפילו ישראל רוקח לא חלם אז שהמפעל הצנוע שלו, שנוסד לצורך גיוס כספים להקמת בית חולים בתל-אביב, יהפוך למוסד פיננסי אדיר, שיקים במרוצת השנים אלפי מוסדות שונים לרווחת הקהילה בכל רחבי הארץ. מפעל הפיס, שנזקק בימיו הראשונים להלוואה בסך עשרת אלפים ל"י על מנת לממן את ההגרלות הראשונות, השקיע מאז הקמתו למעלה מ-20 מיליארד ש"ח בבריאות, חינוך, חברה וקהילה.

לוגו מפעל הפיס המקורילמה פיס?

עם ההחלטה להקים את מפעל ההגרלות הישראלי, עלתה גם שאלת השם: איך יקרא לו? עד אז, השתמשו הוגי הרעיון ומקדמיו במונח "המפעל". כעת התעורר הצורך להגיע לשם רשמי, מוסכם, ואם אפשר מקורי.

הוגה הרעיון היה גזבר עירית תל-אביב, בן-ציון ארגוב. הוא שלף מנבכי המשנה את המילה פיס, שפירושה הטלת גורלות, והציע את השם "מפעל הפיס". ההצעה התקבלה מיד. וכך זכה המפעל בשם עברי, והמונח "פיס" נשלף מהמקורות וחידש נעוריו.

שבע שנים חלפו מהיווסדו של מפעל הפיס וההחלטה על שמו, עד שנבחר סמלו. בשנים הראשונות התנוסס הסמל הרשמי של מדינת ישראל על נייר המכתבים של מפעל הפיס, למרות שלא היה מפעל ממלכתי.

בשלב מסוים הוחלט לבחור סמל עצמאי למפעל. ועדה מטעם הנהלת המפעל, נציגי אגודת הגרפיקאים והצייר המפורסם ראובן רובין, בחרה ב"כוכב המזל" של המעצב א.לצ'ניסקי, שהפך לסמלו המוכר של המפעל הפיס.

בשנת 2000 עבר הסמל "מתיחת פנים" ע"י סטודיו אדלר, ראובן אדלר ויעל קין-קמחי, ושוב ב-2018 ע"י סטודיו נאו גרופ, פיליפ בולקיה.

החינוך נכנס לתמונה

מטרתו המקורית של מפעל הפיס בעת הקמתו הייתה "לתמוך בהגדלת שירותי האשפוז ושיפורם באמצעות הקמת בתי חולים ומרפאות בערים וברשויות המקומיות". דווקא עירית ירושלים היא זו שדרשה את הרחבת פעילות מפעל ההגרלות להשקעה בחינוך.

בעיית שירותי האשפוז בירושלים עמדה להיפתר כי ארגון נשי "הדסה" עמד להקים בית חולים גדול בעיר. אבל העיר כרעה תחת נטל החינוך ונאבקה במחסור חריף בכיתות לימוד, בבתי ספר מתפוררים ובציוד מיושן שהלך והתכלה במהירות. העירייה, לאחר קרב מתיש מול מוסדות השלטון, שכללו איום בהקמת מפעל הגרלות נפרד, הצליחה לכופף את המערכת, והחינוך צורף למטרות מפעל הפיס.

ההגרלה הראשונה

ההגרלה הראשונה של "מפעל הפיס" נקבעה להיערך ב-16 באוקטובר 1951. היה זה יום ג' בשבוע, עליו נאמר "פעמיים כי טוב", עובדה שעודדה את קהל רוכשי הכרטיסים והיתה בבחינת התחלה "ברגל ימין".

נקבע כי ההגרלה תתקיים פעם בחודש. להגרלה הראשונה הדפיס מפעל הפיס 120 אלף כרטיסים. מחיר כל כרטיס 1 ל"י. הוחלט כי הפרס הראשון יהיה אלף ל"י, סכום עתק באותם זמנים. שני מאושרים היו אמורים לזכות ב-500 ל"י כל-אחד, ובנוסף נקבעו עשר זכיות של 100 ל"י, 20 זכיות של 50 ל"י, 68 זכיות של 20 ל"י, 200 זכיות של 10 ל"י, אלף זכיות של 5 ל"י ו-7000 זכיות במחיר הקרן - לירה ישראלית אחת בלבד.

המדפיס הממשלתי הדפיס את הכרטיסים מבעוד מועד והם הועברו מירושלים לתל-אביב בארגזים חתומים בשלושה משלוחים נפרדים. המבצע התנהל תחת אבטחה כבדה, מעטה  של חשאיות ותרגילי התחמקות והטעיה.

ההתנפלות על נקודות המכירה, עם הגיעם של הכרטיסים הראשונים היתה מעל ומעבר לכל מה שצפו. כל הכרטיסים נחטפו תוך זמן קצר. ראשי מפעל הפיס הבינו שהם אוחזים בנוסחה מנצחת: השילוב בין חלומו של כל אדם להתעשר בן-לילה, לבין  העשייה למען הקהילה והציבור.

בינתיים, נשלמו ההכנות להגרלה עצמה. נרכשו שתי קלפיות דמויות תוף, על מנת לערבב את הכרטיסים ולשלוף את הזוכים מתוכן. פורסמו מודעות בעיתונים, בהן נקרא הציבור להשתתף באירוע ההיסטורי הגדול:

הציבור מוזמן להגרלה הראשונה של מפעל הפיס. הכניסה חופשית.

האווירה באולם הייתה חגיגית. קהל רב מילא אותו מפה לפה וחמשת הסדרנים נאלצו, מדי פעם, להרגיע את הרוחות.
אחד-אחד נשלפו הכרטיסים הזוכים מתוך ה"תוף" הגדול. הקריין הכריז בקול על מספרו של כל כרטיס זוכה. המתח הלך וגאה. כשהכריז הקריין כי "כעת יועלה בגורל  הכרטיס הזוכה בפרס הראשון", הושלך הס באולם.

הכרטיס נשלף. "כרטיס הגרלה מספר 29, בסדרת-משנה 27, הוא הזוכה באלף לירות", הכריז הקריין, ומאות האנשים באולם יחד עם עשרות אלפי מאזיני 'קול ישראל' ברחבי הארץ, מיהרו לבדוק את כרטיסיהם.

הזוכה המאושר הראשון בהיסטוריה של מפעל הפיס היה יצחק כהן, תושב תל-אביב, סוחר טכסטיל מרחוב אלכסנדר ינאי 18. הוא קיבל את סכום זכייתו בצ'ק מספר 18426, משוך על בנק לאומי, והפך לגיבור היום.

כשהתפזר האבק ונמנו ההכנסות, יכול היה מפעל הפיס להחזיר את ההלוואה שקיבל מהעיריות הגדולות בסך עשרת אלפים לירות, ולכסות גם את הוצאות עריכתה של ההגרלה העברית הראשונה, בסך 27 לירות ו-69 אגורות.  בתוך זמן קצר, החל הפיס להעביר את הכספים הראשונים לטובת הקמת ושיפוץ בתי חולים בערים הגדולות. העברת הכסף החלה הרבה לפני המתוכנן, והתגברה בקצב מהיר ככל שגדלו ההכנסות.

בתמונה: כרטיס הגרלה משנת 1951

המופע הנודד של הפיס

הנהלת מפעל הפיס החליטה לערוך את ההגרלה השביעית באתר חדש - אולם אגרון בירושלים. הייתה זו גיחה ראשונה של מפעל הפיס מחוץ לתל-אביב. הניסיון הוכתר בהצלחה. בעקבותיו, הוחלט לערוך את ההגרלות בכל פעם בישוב אחר. בדרך זו, הצליח מפעל הפיס לחדור למקומות רבים בהם טרם הכה שורשים. כל אתר אליו הגיעה "ההגרלה הנודדת" משך קהל רב, שבא לראות במו עיניו "איך המזל עובד".

במקביל, התפתחה שיטת ההגרלות. סכומי הזכייה הוגדלו, כמו גם מספר הכרטיסים שהודפסו ומחירם. הפיחות הראשון בארץ הקפיץ את הפרס הראשון, בפברואר 1952, ל-2500 ל"י. במרץ 1954 הוכפל הפרס ועמד על סכום של 5000 ל"י.

במקביל, עלה מספר הכרטיסים המודפסים מדי הגרלה והגיע עד ל-180,000.

מכאן ואילך, חלה עליה תלולה, מתמדת, במספר הכרטיסים, מחירם, וסכומי הזכיות. באוקטובר 1957 הדפיס מפעל הפיס רבע מיליון כרטיסי הגרלה, ומכר את רובם הגדול. הפרס הראשון הגיע לכדי עשרת אלפים ל"י, וההגרלה התקיימה כל שבועיים.

בתמונה: דוכן פיס

המאבק על הדוכן

בימיו הראשונים של מפעל הפיס, נהגו מוכרי הכרטיסים להוציא שולחנות ניידים אל המדרכות ולמכור בצורה זו כרטיסי הגרלה לציבור. הקהל אהב את זה - הכרטיסים היו זמינים, קרובים, ממתינים על המדרכה, ללא צורך להיכנס לחנות.

מיהו י. גולדברג ומהי שיטתו?
הפקחים העירוניים אהבו את זה פחות והכריזו מלחמת חרמה על התופעה. נוצר צורך דחוף למצוא פתרון יצירתי. את הרעיון הגה בעל זיכיון למכירת כרטיסי פיס בתל-אביב, י. גולדברג. הוא הציע להקים ביתני פיס קטנים, על המדרכות, ואף ביקש מיד אישור להקמת 4 ביתנים כאלה בשטח השיפוט "שלו".

הרעיון אומץ על ידי הנהלת מפעל הפיס בהתלהבות והתפשט לערים אחרות מחוץ לתל-אביב. העיריות התלהבו פחות. בלטה בשטח הזה עירית תל-אביב, שניסתה במשך שנים ארוכות להגביל את מספר ביתני הפיס ולצמצמם ככל האפשר.

היום כבר אפשר למצוא מאות ביתני פיס בכל קרן רחוב בכל הארץ. אין מי שלא מזהה מרחוק את ביתן המזל הקטן. מעטים יודעים שהביתנים הראשונים כונו, בתחילת הדרך, "שיטת גולדברג".

בתמונה: דוכן פיס

כרטיס הזוטא

במרץ 1958 נערכה הגרלה ראשונה בה חולקו, בנוסף לפרסים הכספיים, גם דירות שיכון חדשות לזוכים המאושרים. הדירות הוגרלו באמצעות תלוש נוסף, שצורף לכרטיסי ההגרלה. ההכנסה באותה הגרלה שברה שיא והגיעה ליותר מחצי מיליון ל"י. בעקבותיה, הוכנס חידוש נוסף: הגרלת טיסות חינם לאילת.

בתמונה: כרטיס הגרלה משנת 1959

אלא שדירות השיכון והטיסות היו אפיזודות חולפות והצלחתן התפוגגה במהירות. במפעל הפיס הבינו כי אין  תחליף להגרלת כסף. ואם אפשר כסף מזומן, ביד, ומיד.

כך נולד רעיון ה"זוטא". הפטנט נרכש ממפעל ההגרלות השוויצרי, ונחל הצלחה אדירה מיומו הראשון. זה עבד כך: לכל כרטיס הגרלה צורף ספח שכונה "זוטא". באמצעותו יכול היה רוכש הכרטיס לזכות בו במקום בסכום  כסף, השווה למחיר הכרטיס.

ה"זוטא", שהונהג בארץ החל מ-1960, הזניק את מכירות מפעל הפיס לשמיים. מספר הכרטיסים המודפסים הועלה בבת אחת מ-300 ל-400 אלף, ובהגרלה הראשונה שכללה "זוטא" נותרו למכירה בדוכנים 12 כרטיסים בלבד!

בתמונה: כרטיס זוטא משנת 1976, מתוך ויקישיתוף

המימון והפתרונות - 1960 - מכונת הגרלות חדישה

לוטה - מכונת הגרלות ב-14 אפריל 1960 הכניס מפעל הפיס לשימוש את "לוטה" -  מכונת הגרלות חדישה שנרכשה בנורבגיה וקצב פעולתה מהיר ויעיל יותר מציוד ההגרלות המיושן שהיה ברשות  המפעל עד כה. המכונה החדשה עוררה התפעלות רבתי, אבל כשב-1966 הכריזה הממשלה על תכנית המיתון, במפעל הפיס חששו מפגיעה קשה במכירות. ואכן - מכירת כרטיסי ההגרלה ירדה פלאים.
במקביל, מופעלת לראשונה תכנית הימורים חדשה, המתמקדת במשחקי הכדורגל. משחק ה"טוטו" החדש גזל נתח לא מבוטל מפוטנציאל ההכנסות של מפעל הפיס.
וכאילו אין בכך די, מסתבך גם המצב המדיני. ישראל נכנסת לכוננות אל מול אויביה הנאספים בגבולות. גברים רבים מגויסים לשירות מילואים. העם מתכונן למלחמה, וכמובן מכירת הכרטיסים צנחה עוד יותר.

כך נולד הלוטו

במפעל הפיס "שברו את הראש" למצוא תשובה הולמת לבעיות. הפתרון היה בהצעה שהיתה מונחת על השולחן עוד ב-1960, אך נגנזה מחוסר עניין. כך נולד, ה"לוטו".

בתחילה כינו אותו "ניחושון", והוא היה מצורף לכרטיס ההגרלה הרגיל, ובאותו מחיר. מאוחר יותר בוטל ה"ניחושון" ובמקומו הופיע כרטיס נפרד מהכרטיס הרגיל של פיס.

טפסי הלוטו הראשונים הופצו ב-18 באוגוסט 1968. ההגרלה נערכה 9 ימים מאוחר יותר. סך הפדיון מהגרלת הלוטו הראשונה היה למעלה מ-110 אלף ל"י. סיפור נוסף של הצלחה יצא לדרך.

במרוצת השנים הכניס מפעל הפיס הגרלות חדשות נוספות. הצלחתו של הלוטו הוכיחה כי הציבור זקוק, מדי פעם,  לרענון.
וכך החל, בינואר 1979, משחק כרטיסי "חיש גד". אחר-כך הוקמה תכנית המינויים, ובעקבותיה משחק הקלפים "צ'אנס".

כרזות פרסום ישנות

הכרזות צוירו על ידי אמנים שונים, הופקו על ידי לשכת העיתונות הממשלתית והודפסו על ידי המדפיס הממשלתי.
מעבר לגרפיקה, לציורים היפים ולצבעים המרהיבים הכרזות משקפות את רוח התקופה וניתן ללמוד מהם הרבה על אופי החברה בשנות ה- 50 וה-60. הטופוגרפיה משקפת את אופייה של מדינה צעירה בהתהוות. 

הטקסטים בחרוזים הם תמימים ולא מתחכמים : "השלך החכה הזכייה מחכה". "פיס, מוביל לאושר וגיל". חלקם מבטאים את הסולידריות החברתית, האחריות ההדדית וסדרי העדיפויות – קודם הכלל, החברה , המדינה ורק אח"כ הפרט.
טקסטים כמו : "בפיס טמונים יתרונות מעולים. לפרט - הזכייה, לכלל- בתי חולים". או : "פיס, מגריל פרסים בונה לנו בתי ספר". ו- "מפעל הפיס, לך ולבני ביתך".

כבר בשנות ה- 50 הבינו שלפרסום יצירתי, ייחודי ובולט, ישנה השפעה ישירה על היקף המכירות מה שהיה נכון אז- נכון היום שבעתיים לאור ההתפתחות של המדיה והגידול המשמעותי במגוון ערוצי התקשורת.

מרתק לראות באמצעות הכרזות את ההתפתחות והשינויים העוברים על החברה הישראלית. הכרזות מקסימות ולא פלא שרבים הפכו אספנים נלהבים של כרזות מסוג זה.

הכרזות הן מתוך אוספו הפרטי של מר יוסקה הלוי.

המודעה המקורית כפי שפורסמה בעיתונות

בתמונה: מכונת ההגרלה הראשונה

בתמונה: דוכן פיס